Banner

טיפים לרוכב

טיפ רכיבה: גוררים רגלים...

כרוכב אופנוע אתה קטן ופגיע - היזהר. שים לב בגלל שאתה קטן ושונה יתכן שתקבל תשומת לב מיותרת.
מכירים רוכבים שגוררים רגלים בתחילת הרכיבה ובמהלכה? משה פרחי, מאמן הרכיבה שלנו מסביר למה זה לא מומלץ ואף מסוכן
כתב: משה פרחי
לצערי התופעה של רוכבים הגוררים את הרגלים שלהם על האספלט למרות שהם בתנועה, נפוצה מאוד – ולא רק בקרב רוכבי קטנועים, גם אופנוענים נצפים כשהם גוררים רגל אחת או יותר. עצלנות או פחד? גם בלי לחקור את הסיבה, גרירת רגלים היא הרגל מגונה שיש להיפטר ממנו. ראשית, זה לא רק נראה לא טוב, זה גם מעיד שאתם רוכבים גרועים – וזה רבותי מ-ע-ל-י-ב! אך יותר חשובה מבחינתי היא העובדה שגרירת רגלים יכולה לגרום לפציעה ובמקרה הקיצוני אף לתאונה.

גרירת רגלים בתחילת נסיעה על אופנוע/קטנוע נובעת מכל מיני סיבות: חוסר ביטחון, פחד שהאופנוע/קטנוע ייפול, עצלנות ואני בטוח שתמצאו עוד כמה תירוצים. גרירת רגליים, היא הרגל מסוכן. מסיבה פשוטה – פגיעה במדרכה, "עין חתול" (מחזיר אור שממוקם באספלט), או סתם איזו שקית שעפה ברוח - עלולה להסתיים בפציעה מיותרת. בנוסף, גרירת רגליים פוגעת בשיווי המשקל וביציבות.
ראוי לציין שאופנוע/קטנוע בעמידה לא קורס בבת אחת. לא מאמינים לי? אתם מוזמנים לתרגל. בקשו מחבר שיעמוד לצידכם, בזמן שאתם יושבים על האופנוע העומד ללא תנועה. יצבו אותו והרימו את המבט לנקודה רחוקה - ואז הרימו את הרגליים – שימו לב כמה זמן לוקח לאופנוע לאבד שיווי משקל וליפול לאחד מצדדיו (אל תשכחו לשלוח רגל תומכת לפני שהאופנוע ייפול...). היציבות כמובן, הרבה יותר גדולה כשהאופנוע בתנועה – ולא ניכנס כאן להסבר הפיזיקאלי, נשאיר אותו לדיון אחר. בתחילת הנסיעה, הרמה מידית של הרגלים על הרגליות/מדרס, תשפר את החיבור של הרוכב לדו-גלגלי ואת יכולת השליטה של הרוכב, תאפשר לו לשחרר את הידיים ולא להחזיק בכידון בכוח ובכך תשפר את היציבות הכיוונית כמו גם שיווי המשקל והיציבות.
על ידי הרמה של הרגליים לרגליות או המדרס בקטנועים, נמנע את הסיכוי שנחטוף מכה מאבן, 'עין חתול', מדרכה וכו'. גם כשאתם מתנהלים בקצב איטי בפקקים, מומלץ להקפיד לשמור שהרגליים יהיו על הרגליות – מהסיבות שמנינו כאן.
עומדים לעצור? רק בחצי מטר האחרון, חצי שנייה לפני העצירה, שלחו רגל שמאל שתתמוך (באופנועים ימין נשארת מעל הבלם האחורי).

טיפ רכיבה: רגלים למעלה

מכירים רוכבים שגוררים רגלים בתחילת הרכיבה ובמהלכה? משה פרחי, מאמן הרכיבה שלנו, מסביר למה חשוב שהרגלים יהיו על מדרסים/רגליות

לצערנו התופעה של רוכבי קטנועים הגוררים את הרגלים שלהם על האספלט למרות שהם בתנועה, נפוצה מאוד – ולא רק בקרב רוכבי קטנועים, גם אופנוענים נצפים כשהם גוררים רגל אחת או יותר. עצלנות או פחד? גם בלי לחקור את הסיבה, גרירת רגלים היא הרגל מגונה שיש להיפטר ממנו. ראשית, זה לא רק נראה לא טוב, זה גם מעיד שאתם רוכבים גרועים – וזה רבותי מ-ע-ל-י-ב! אך יותר חשובה מבחינתי היא העובדה שגרירת רגלים יכולה לגרום לפציעה ובמקרה הקיצוני אף לתאונה.

גרירת רגלים בתחילת נסיעה על אופנוע/קטנוע נובעת מכל מיני סיבות: חוסר ביטחון, פחד שהאופנוע/קטנוע ייפול, עצלנות ואני בטוח שתמצאו עוד כמה תירוצים. גרירת רגליים, היא הרגל מסוכן. מסיבה פשוטה – פגיעה במדרכה, "עין חתול" (מחזיר אור שממוקם באספלט), או סתם איזו שקית שעפה ברוח - עלולה להסתיים בפציעה מיותרת. בנוסף, גרירת רגליים פוגעת בשיווי המשקל וביציבות.

ראוי לציין שאופנוע/קטנוע בעמידה לא קורס בבת אחת. לא מאמינים לי? אתם מוזמנים לתרגל. בקשו מחבר שיעמוד לצידכם, בזמן שאתם יושבים על האופנוע העומד ללא תנועה.

יצבו אותו והרימו את המבט לנקודה רחוקה - ואז הרימו את הרגליים – שימו לב כמה זמן לוקח לאופנוע לאבד שיווי משקל וליפול לאחד מצדדיו (אל תשכחו לשלוח רגל תומכת לפני שהאופנוע ייפול!). היציבות כמובן, הרבה יותר גדולה כשהאופנוע בתנועה – ולא ניכנס כאן להסבר הפיזיקאלי, נשאיר אותו לדיון אחר. בתחילת הנסיעה, הרמה מידית של הרגלים על הרגליות/מדרס, תשפר את החיבור של הרוכב לדו-גלגלי ואת יכולת השליטה של הרוכב, תאפשר לו לשחרר את הידיים ולא להחזיק בכידון בכוח ובכך תשפר את היציבות הכיוונית כמו גם שיווי המשקל והיציבות. על ידי הרמה של הרגליים לרגליות או המדרס בקטנועים, נמנע את הסיכוי שנחטוף מכה מאבן, "עין חתול", מדרכה וכו'. גם כשאתם מתנהלים בקצב איטי בפקקים, מומלץ להקפיד לשמור שהרגליים יהיו על הרגליות – מהסיבות שמנינו כאן.
עומדים לעצור? רק בחצי מטר האחרון, חצי שנייה לפני העצירה, שלחו רגל שמאל שתתמוך (באופנועים ימין נשארת מעל הבלם האחורי). בכדי לוודא שתמיד הדו-גלגלי שלכם ישען לצד שמאל, הפנו קלות את הכידון ימינה, מה שיגרום באופן טבעי לאופנוע לנטות לצד שמאל.  

טיפ רכיבה: כיוון מראות

למה חשוב לכוון מראות נכון, ואחת לכמה זמן מומלץ להביט בהן לאחור? על זה ועוד בטיפ השבועי שלנו

כתב: משה פרחי

במכונית מודרנית תמצאו שלוש מראות (קטע כזה...) – אחת באמצע - הנותנת שדה ראיה לאחור דרך השמשה האחורית; ושתיים בצדדים - המכסות את הנעשה לצידי המכונית. כיום במכונית מודרנית, כיוון מראות נכון, יעלים לחלוטין את החיה הזאת שנקראת "שטחים מתים". בקטנועים ואופנועים המצב מעט שונה - יש רק שתי מראות צד. מרבית הרוכבים מכוונים את המראות, כך שנוצר "שטח מת" לצידו של הרוכב ומאחוריהם. על ידי כיוון מראות נכון, במרבית כלי הרכב הדו-גלגלי, נוכל להקטין ועד כדי להעלים את ה"שטח המת" לצידו של הרוכב.

בדרך כלל יש נטייה אצל רוב האנשים לכוון את המראות כך שהם רואים בצד הפנימי של המראה (זה שקרוב יותר לרוכב), את קצה האופנוע או חלק מגוף הרוכב (כתף, מרפק וכו'). כשאנו רואים במראה חלק מגופנו (או מהאופנוע), אנו לא משתמשים בכל המראה בכדי לראות מה קורה לצידנו ומאחורינו, ואנו למעשה מקטינים את שדה הראיה שלנו לצדדים ובכך יוצרים "שטח מת". בנוסף, המראות נותנות שדה ראיה בצורה של משולש, וככול שנפתח אותן יותר לצדדים כך שדה הראיה בהן יהיה גדול יותר. 
 

 
אז איך מכוונים את המראות נכון? פשוט מאוד, פותחים החוצה את המראה עד שלא נראה חלק מגופנו או האופנוע שלנו, ואז יש לפתוח עוד טיפה. מה שיקרה בפועל, שדה הראיה במראות יתחיל כ- 15 עד 20 סנטימטר לצידנו, בגלל הזווית יעלם ה"שטח המת" לצידנו. ברווחה הקל שנוצר, בין הרוכב למראה (15-20 ס"מ, שום דבר לא יכול להתחבא לנו, בוודאי לא מכונית או אופנוע).חכמי הגולשים יאמרו: "מה אני עושה כשאני רוצה לראות מה קורה מאחורי האופנוע/קטנוע?" לזה יש פתרון קל ופשוט, כל מה שצריך זה להטות את הראש קלות הצידה - לצד ימין או שמאל – ואז נחזור לראות את קצה האופנוע או גופנו. 
 
אחת לכמה זמן מומלץ לתת מבט במראות? מרבית הרוכבים מביטים במראות רק כשהם צריכים לעבור נתיב או לפנות. רכישת הרגל נכון, להביט במראות לאחור אחת לכ- 10 שניות, תיצור לנו תמונת מצב לגבי התנועה מאחורינו; היכן ממוקמים כלי הרכב השונים, האם יש כלי רכב מהיר מאיתנו שמתקרב וכו'. אם אתם לא סגורים על עצמכם ולגבי מצב התנועה מאחוריכם, אפשר להפנות את המבט לאחור, אולם חשוב לזכור, יש לעשות זאת, רק לאחר שווידאנו מה מצב התנועה לפנינו  בכדי שלא נופתע מכלי רכב שיבלום או יסטה לנתיב שלנו.

טיפ רכיבה: תנוחת רכיבה (חלק א')

להבדיל ממכוניות, למשקל הגוף של הרוכב/ת יש השפעה עצומה על התנהגות האופנוע וחלוקת המשקל. חלק ראשון איך להתחבר לאופנוע טוב יותר

 כתב: משה פרחי

לפני הרבה שנים איש חכם אמר לי "קח אופנוע ותן לו לנסוע לבד והוא יעשה זאת מצוין, שים עליו רוכב/ת וקלקלת. נשמע מוזר בהתחלה, אולם לפני שניגש להסביר על תנוחת ישיבה נכונה/מתקדמת (אני פחות אוהב את המילה נכונה) יש להבין כמה דברים בסיסיים ופשוטים. האופנוע שלנו, עם כל הכבוד לכמה שהוא מתוחכם, עדיין אין לו יכולת חשיבה עצמית, ועד שזה יקרה לשמחתנו אנחנו הרוכבים שולטים. עם כל הכבוד למתלים הכי טובים בעולם ולצמיגים הכי טובים בעולם, בסופו של דבר מי שמשפיע הכי הרבה על ההתנהגות של האופנוע הוא הרוכב, כמו למשל תפעול חלק וזורם לעומת תפעול גס. כנ"ל לגבי תנוחת ישיבה, עם ההתיישבות על האופנוע מרכז הכובד משתנה (עולה), הרוכב הממוצע בדרך כלל יושב בתנוחה שהוא התרגל אליה, לרוב גם נעול ומחזיק את הכידון חזק בזמן תאוצה או בלימה ובכך הוא נשען על הכידון, מה שפוגע בתפעול המנופים וההיגוי דבר שמשפיע על ההתנהגות של האופנוע ואף עלול לפוגע ביציבות.

תנוחת ישיבה מתקדמת תאפשר לנו שליטה טובה יותר באופנוע ותפעול טוב יותר במצבי חירום, ברכיבה ספורטיבית או סתם בטיול רגוע עם בת/ן הזוג. השאיפה שלנו היא כמה שפחות להפריע לאופנוע במהלך הרכיבה ולהפוך ליחידה אחת עם האופנוע. בדרך כלל רובנו התרגלנו לשבת בצורה מסוימת ולרוב אין אנו נותנים לכך חשיבות רבה. הרעיון המרכזי הוא לשבת בתנוחה שתאפשר לנו שליטה טובה יותר, תשפר את יציבות האופנוע, תקצר זמן התגובה ותאפשר לנו גישה נוחה וקלה למנופים (הילוכים, בלמים ומצמד). בנוסף, על ידי שימוש בשרירי הגוף ובמפרקים ניתן לעזור לאופנוע, על ידי ספיגה של חלק מהכוחות, להתמודד טוב יותר עם העומסים הפועלים עליו. את תנוחת הישיבה אנו רוצים לחלק לשניים – חלק גוף תחתון וחלק גוף עליון. הפעם בטיפ השבועי שלנו נעסוק בחלק גוף תחתון ובפעם הבאה בחלק גוף עליון.

תנוחות, לא רק בסקס

הקו המנחה אותנו הוא ששרירי הרגליים והבטן הם השרירים החזקים ביותר בגוף, בנוסף השאיפה להתחבר לאופנוע ולהיות איתו יחידה אחת וכמה שפחות להפריע לו במהלך הרכיבה. על ידי חביקה של הרגלים ושימוש בשרירי הבטן, נוכל לשחרר את פלג הגוף העליון ועל ידי כך לאפשר תפעול קל וחלק יותר. אז איך ההמלצה לשבת נכון עם הרגלים? הניחו את כרית כף הרגל על הרגלית, הצמידו את כף הרגל לשלדה או למגני הצד, חבקו עם הברכיים את מכל הדלק (יש שקעים שמיועדים בדיוק בשביל זה), והשתמשו בשרירי הרגליים והבטן בכדי לתמוך בגוף ולעגון אותו לאופנוע. השתדלו לא להצמיד את האגן למכל הדלק, השאירו רווח קל. על ידי שימוש במפרקי הרגליים אנו יכולים לעזור לאופנוע להתמודד טוב יותר עם מהמורות וסתם בורות מזדמנים בכביש, למשל בעת מעבר על מהמורה להרים קלות את הישבן ועל ידי כך לפרוק חלק מהמשקל מהמושב ולמעשה לאפשר למתלים לספוג טוב יותר. גם בזמן תאוצה או בלימה, על ידי חביקה חזקה יותר עם הרגלים והפעלת שרירי הבטן אנו נמנע מהגוף שלנו לעוף לאחור או להישען על הכידון ומכל הדלק ובכך נאפשר לידיים להיות חופשיות לתפעל את המנופים וההיגוי. תלמיד חכם ישאל "ומה עושים כשרוצים להעביר הילוכים או להשתמש בבלם האחורי?" לכל פעולה שאנו עושים מקדימה מחשבה, לכן הרוכב יודע מתי הוא מתכוון לבלום ומתי הוא רוצה להעביר הילוך. בכל פעם שאנו רוצים לתפעל את רגלית ההילוכים או הבלם, נזיז את כף הרגל קדימה ובסיום התפעול נחזיר אותה לעמדת המוצא – כרית כף הרגל על הרגלית. כל הכתוב כאן הוא בגדר המלצה וההתייחסות היא לאופנוע כביש: תיור, ספורט-תיור וספורטיבי. הרעיון המנחה תופס גם לאופנועי קאסטום, קרוזרים גדולים או קטנועים, אך בהתאמה לכלי הרכב.

טיפ רכיבה: תנוחת רכיבה (חלק ב')

בהמשך למאמר על תנוחת רכיבה שהתפרסם בשבוע שעבר, הסבר על חלק גוף העליון: למה חשוב שהגב יהיה קמור ולא נעול שבזמן רכיבה על האופנוע ומה הקטע בכלל של שתי אצבעות על המנופים?

לפני שניגש להסביר על תנוחת ישיבה נכונה/מתקדמת יש להבין כמה דברים בסיסיים: כאשר רוכב עולה ומתיישב על האופנוע מרכז הכובד של האופנוע משתנה (עולה). הרוכב הלא מיומן יושב בדרך כלל בתנוחה לא בהכרח נכונה, תנוחה שבהעדר הדרכה נובעת מכוח ההרגל. בנוסף, בזמן תאוצה או בלימה מרבית הרוכבים הלא מיומנים נאחזים בכוח בכידון ונשענים עליו, מה שפוגע בתפעול המנופים (הילוכים, מצמד ובלמים) וההיגוי.

תנוחת ישיבה "נכונה" תאפשר לנו לשלוט טוב יותר באופנוע במצבי חירום, ברכיבה ספורטיבית או סתם בטיול רגוע עם בת/ן הזוג. תנוחה נכונה נובעת מהשאיפה להפוך את הרוכב והאופנוע ליחידה אחת. בדרך כלל רובנו התרגלנו לשבת בצורה מסוימת (ולא תמיד נכונה) ולרוב אין אנו נותנים לכך חשיבות רבה במהלך הרכיבה. ישיבה נכונה תאפשר לנו שליטה טובה יותר על האופנוע, תשפר את יציבות האופנוע, תעזור לנו לקצר את זמן התגובה ותאפשר לנו גישה נוחה וקלה למנופים (הילוכים, בלמים ומצמד). בנוסף, על ידי שימוש נכון בשרירי הגוף ובמפרקים ניתן לעזור לאופנוע להתמודד טוב יותר עם העומסים הפועלים עליו בעת בלימה, האצה או במצבי חירום כאלו ואחרים.

בשבוע שעבר עסקנו בחלק הגוף התחתון, והשבוע נקדיש לפלג הגוף העליון.השאיפה אם כך אמורה להיות שהגב יהיה קמור ולא נעול, כך שמירב העומס ייספג על ידי שרירי הגב והבטן. במילים אחרות, על ידי קימור הגב ואי נעילתו הגוף יספוג טוב יותר את הזעזועים ופחות עומס יופעל על חוליות הגב.

כדי לשמור על כיפוף קל של הגב, ניתן לעשות זאת על ידי סיבוב קל של האגן לאחור. כדאי להניח את כפות הידיים על הכידון באלכסון קל (מגדיל את שטח האחיזה), כשהמרפקים פתוחים ושומרים על כיפוף קל של היד – חשוב להקפיד שהמרפקים יהיו חופשיים ולא נעולים. כשהידיים חופשיות וכפופות (לא נעולות) הן משתתפות בספיגת הזעזועים ומאפשרות שליטה טובה יותר לרוכב. חשוב להשתדל ולהימנע מלהחזיק את הכידון בכוח, פשוט אין צורך בכך – אין סכנת איבוד שליטה מאחיזה רפה של הכידון. למעשה זה בדיוק ההפך מכך: ככל שנחזיק בכידון בכוח כך השליטה והיציבות נפגמים.ודבר אחרון – הקפידו לרכוב עם שתי אצבעות (האצבע המורה והאמה) על מנוף הבלם ושתי אצבעות על מנוף המצמד, כשהקמיצה, הזרת והאגודל לופתים את הכידון. יש לכך כמה סיבות אולם אתייחס לחשובה שבהן – קיצור זמן התגובה. ברגע שהאצבעות כבר נמצאות על המנופים, נחסוך זמן תגובה במקרה שנדרש לבלימה. אם אינכם מורגלים בתנוחה זו יש סיכוי סביר שבתחילה תכאב לכם כף היד, ולרוב זה נובע מלפיתה בכוח של הכידון. בכל יום רכבו עם האצבעות על המנופים זמן ארוך יותר ונסו כמה שפחות להפעיל כוח על הכידון. כמו כל שריר, שרירי כף היד יתרגלו לכך ולאחר זמן מה התנוחה תהייה טבעית, נינוחה ובוודאי שאינה מלווה בכאב.באופן כללי, לגבי תנוחות גוף נכונות במהלך רכיבה – נוחות הינה פועל יוצא של הרגל. רכישת הרגל חדש דורשת זמן ולפי מחקרים, אדם נדרש לכ- 21 יום בכדי לרכוש הרגל חדש.

טיפ רכיבה: לחצי אוויר בצמיגים

לחץ אוויר תקין בצמיג האופנוע או הקטנוע שלנו חשוב מאוד מבחינה בטיחותית, אך לא רק – הוא גם חוסך לנו כסף רב. רכיבה עם לחץ אוויר נמוך מסוכנת ועלולה אף להסתיים בתאונה. בנוסף, לחץ אוויר נמוך גורם לשחיקה מוגברת של הצמיג.

המלצת היצרנים לבדוק את לחץ האוויר כאשר הצמיג קר, אחרי חנייה ארוכה ובצל. המלצה: להקפיד ולבדוק את לחץ האוויר בבוקר, לפני תחילת הנסיעה. גיליתם שחסר? סעו לתחנת הדלק הקרובה, בדקו שוב (לאחר שהצמיג מתחמם הלחץ עולה עד כ-10%), והוסיפו את הכמות שהייתה חסרה כשהצמיג היה קר. לדוגמה: אם הלחץ המומלץ הוא 42 PSI וכשבדקתם את הצמיג הקר, המדיד הראה 30 PSI , אז כשתגיעו לתחנת הדלק, בדקו שוב והוסיפו בדיוק 12 PSI.

בעבר הייתי ממליץ להחזיק מדיד לחץ אוויר בצמוד, שכן מדי הלחץ בתחנות הדלק לא היו מדויקים. אך מניסיוני לפחות, אני יכול להעיד שמאז המעבר לשעונים דיגיטאליים בתחנות הדלק, אלה מאוד מדויקים. כך שהצורך בנשיאת מד לחץ אוויר נחסך מאיתנו. לכן, אם אתם בודקים את לחצי האוויר בתחנת הדלק, ולו גם לאחר רכיבה קצרה, הוסיפו מראש 10% להמלצת היצרן.

הזכרתי את עניין הכסף בתחילת הכתבה. הנה כמה עובדות מעניינות: לחץ אוויר נמוך בכ-40% מהמומלץ יגרום לבלאי מהיר של הצמיג (עד 45%) ואף יגדיל את צריכת הדלק – בחשבון שנתי זה יכול להגיע עד לכ- 1,000 שקל (תלוי בק"מ שאתם עושים). לחץ אוויר נמוך מדי מגדיל את השחיקה, גורם לצמיג להתפורר בחלק הפנימי שלו, גורם לו להתחמם יותר ממה שהיצרן תכנן ובעקבות אלא גדל הסיכוי שהצמיג יתפוצץ במהלך הנסיעה. בקיצור, לחץ אוויר נמוך מקצר משמעותית את חיי הצמיג. גם לחץ אוויר גבוה מהמומלץ (בצורה קיצונית) אינו בריא. הצמיג, בהיותו חלק מהמתלה, אחראי על חלק משיכוך וספיגת המהמורות ועל כן לחץ אוויר גבוה מדי יגרום לפגיעה בהתנהגות האופנוע ובנוחות הרכיבה.הצמיג בדו-גלגלי שלנו הוא הדבר היחידי שמחבר בין האופנוע לכביש, ולכן אי הקפדה על לחץ נכון תפגע בביצועים וביכולת של הדו-גלגלי להגיב במצבים קיצוניים – דבר שעלול לגרום לתאונה. לחץ אוויר נמוך מגדיל את מרחק העצירה בצורה משמעותית – למשל כ- 10 PSI , יגדילו את מרחק העצירה בכ- 25%. וזה המון. אז על תתעצלו ותבדקו. ההמלצה: פעם בשבועיים, אבל גם פעם בחודש תספיק.

בית ספר לרכיבה: מבט רחוק

הרכיבה שלנו מבוססת פעמים רבות על אינסטינקטים שגויים, אחד מהם הוא המבט, שנמשך בדרך כלל לסכנות. משה פרחי, מאמן הרכיבה שלנו מסביר לאן צריך להסתכל ואיך להשתמש במבט בצורה מושכלת

כתב: משה פרחי

המבט הוא הכלי מספר אחד בייצוב הנהיגה שלנו. מבט רחוק, נשמע לנו מאוד טבעי, אולם לצערנו, האינסטינקט שלנו הוא בדיוק הפוך ואנו נוהגים להסתכל קרוב וקצר.

הסיבה לכך מאוד פשוטה: קצב ההליכה שלנו כבני אדם עומד על כשלושה-ארבעה קמ"ש, לעומת זאת כלי התחבורה שלנו מסוגל לנוע במהירות הרבה יותר גבוהה – פי עשרים, שלושים ואף יותר. מבחינת אבולוציה לא השתנו בני האדם הרבה ב- 200 השנים האחרונות, אולם כלי התחבורה שלנו השתנה מאוד. באופן טבעי, בגלל קצב ההליכה שלנו, המבט שלנו יחסית קצר, משהו כמו 10-15 מטר קדימה, דבר שמספיק לנו כשאנו הולכים. אך ברגע שאנו עולים על כלי הרכב שלנו, המבט מתחיל להיות קצר ואינו תואם את מהירות התנועה שלנו.

בעיה נוספת: יש נטייה להינעל עם המבט על כל דבר שמפחיד/מטריד אותנו – כלי רכב אחרים, בורות בכביש, מעקה הבטיחות, שולי הכביש וכו'. התופעה ידועה בשם: Target Fixation. הבעיה עם זה שלאן שאנו מביטים לשם הגוף והידיים שלנו הולכים. ואם נתמקד במעקה הבטיחות רוב הסיכוי שגם נפגע בו. כשהמבט שלנו אינו תואם את קצב הנסיעה, דברים מתחילים להפתיע אותנו, "פתאום נכנסה לי משאית לנתיב", "פתאום הופיע עיקול בכביש".

רגע לפני שניגשים לפתרון עוד דבר שחשוב להבין. יש לנו שתי תכונות ראיה מולדות; ראייה ממוקדת - כשאנו מסתכלים קרוב ומסוגלים לקרוא למשל את מספר הרישוי של כלי הרכב שלפנינו או את הטקסט על צג המחשב. וראייה מרחבית - המבט מכוון הרחק קדימה לכיוון האופק. אנו רואים את הדברים אך לא ברמת הפרט, אנו לא מסוגלים לקרוא טקסט, אבל כן להבחין בעצמים קרובים ורחוקים.

המלצה לתרגיל לגבי המבט: עמדו במקום פתוח, והרימו את עיניים לקו האופק, ותתחילו להיות מודעים לעצמים שאתם רואים בטווח – עמודי חשמל, מדרכה, השולים, כתמים על האספלט וכו'. הורידו את העיניים קרוב, ושימו לב איך שדה הראיה מצטמצם ואנו רואים פחות.בנסיעה בקו ישר, אנו רוצים לשמור את המבט כמה שיותר רחוק – גם קילומטר או שניים קדימה, בהתאם לשדה הראיה. מה שיאפשר לנו להבחין ב"איומים" הרבה יותר מוקדם, דבר שייתן לנו יותר זמן תגובה.
 
ומה לגבי פניות, היכן צריך להביט? מאחר והמבט מוביל את הידיים, אנו רוצים להפנות את המבט ליציאה של הפניה, עוד בטרם הגענו לסיבוב, שכן, העיניים מעבירות את המידע למוח - מתי לבלום, כמה לבלום ומתי להפנות את כלי הרכב שלנו. גם במקרה זה האינסטינקט שלנו שגוי. המבט קצר ובדרך כלל ננעל על שולי הכביש, על המעקה או התהום – בקיצור, על כל דבר שמפחיד אותנו. צריך לזכור: אם נביט לשם, יש סיכוי טוב שגם ניסע לשם. לכן נרצה עוד לפני שאנו מגיעים לפניה, לשים את העיניים על היציאה ואם שדה הראיה מוגבל - אז להביט כמה שיותר עמוק לתוך הפניה. ככל שאנו מתקדמים גם המבט צריך להתקדם ולחפש תמיד את המשך הכביש – הישורת או הפניה הבאה. שמירה על מודעות תעזור לשמור את המבט לכיוון הנכון.
 
תזכרו: הפניה של העיניים אינה מספיקה, יש להפנות את כל הראש לעבר הפנייה.במהלך הרכיבה תשאלו את עצמכם: "לאן אני מביט?", האם המבט מופנה להמשך הכביש או אל העצמים שמפחידים אותי. למרות הכל, עדיין יהיו רגעים שהמבט ילך לכיוון הלא נכון. כאן נכנס נושא המודעות, וברגע שאנו מזהים שהמבט קצר או ננעל על משהו שמפחיד אותנו, יש להסיט כמה שיותר מהר את העיניים להמשך הדרך - הרימו את העיניים ושימרו על מבט רחוק – רוב הסיכוי שכלי הרכב שלנו ייסע בדיוק לשם.

טיפ רכיבה: מעבר שלוליות

לרכוב בגשם זה פעמים רבות כיף גדול, כשנערכים לכך מראש ולובשים ציוד מתאים. משה פרחי, מאמן הרכיבה שלנו, מסביר כיצד להתמודד עם רכיבה בשלוליות

כתב: משה פרחי

הימים האחרונים מזמנים לנו מזג אוויר גשום וסוער. מזג אוויר החורפי והגשמים שפוקדים אותנו מחייבים שינוי ברכיבה ובהתנהלות שלנו כרוכבים. חשוב מאוד לעבור למצב רכיבה "חורף" שכן האחיזה מוגבלת, הראות פחות טובה וכך גם הנראות שלנו למשתמשי-הדרך האחרים.

מאז שהייתי ילד קטן (ושובב) אהבתי את החורף ובעיקר שלוליות, עד היום יש לי חיבה לתקופה הזאת בשנה. הרכיבה בגשם בעיני היא כיף גדול, כל עוד נערכים לכך בהתאם. כשאנו על הכביש שלוליות יכולות לטמון לנו הפתעות לא נעימות. לצערנו איכות הסלילה של חברת 'נתיבי ישראל', האחראית על הכבישים בישראל, לא תמיד מהמשובחות, ובמקומות רבים מצטברים מים על הכביש ונוצרות שלוליות.

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לחצות את מעברי המים בשלום:
  • ראשית השתדלו להימנע מכניסה לשלוליות, שכן מתחת למים עלולים להסתתר הפתעות לא נעימות.
  • בורות מסתתרים: בהגיעכם לשלולית, במהירות גבוהה או נמוכה, התייחסו אליה בחשדנות - מתחת לכל שלולית עלול להסתתר בור.
  • שלוליות מלכודת: גם אם מדובר בכביש המוכר לכם היטב - ובנוסף לבורות, צפו לסחף, לאבנים ולשאר מפגעים שנסחפו עם המים או נעצרו על ידם.
  • שינוי כיוון: שלוליות עמוקות עשויות לגרום לשינויי כיוון ואף להביא לנפילה לא נעימה, אם אתם מגיעים אליהן מהר מדי.
  • חציית שלולית: אם אין ברירה ואתם חייבים לחצות את השלולית התורנית, השתדלו להתרחק מהתנועה סביבכם ככל האפשר בשעת החצייה (לא נעים לחטוף שפריץ לפנים). בעת מעבר השלולית, שימרו על מהירות נמוכה, גז קבוע כשהמבט ממוקד לאופק - רחוק לפנים.

טיפ רכיבה: אוסף עצות מועילות לרכיבה בגשם

החורף משפיע על מכלולי האופנוע, איכות הדרך, הראות, גוף הרוכב ותגובותיו, כמו גם על המשתמשים האחרים בכביש (נהגים, הולכי רגל וכו') - כתוצאה מכך אנחנו מחויבים לשינוי בהרגלי הרכיבה. משה פרחי, מאמן הרכיבה שלנו אסף עבורכם מספר עצות לימים הגשומים

 

רכיבה בגשם יכולה להיות כיף גדול, כשנערכים לכך בהתאם, אך גם מסוכנת יותר. הכניסה למוד רכיבת חורף היא הדבר החשוב ביותר כאשר רוכבים על כביש רטוב. חובה לחזור ולשנן כי אין מדובר בקיץ, האחיזה מוגבלת, הראות נמוכה יותר, והנראות לכלי רכב אחרים פחותה. אבל למרות שלא מדובר ברכיבת קיץ, עקרונות הרכיבה אינם משתנים אם כי מתחדדים: תכנון המסלול, חלוקות תפעול, מבט רחוק לפנים, תנוחת רכיבה נכונה ועוד ועוד - תופסים גם בחורף. ההתנהלות בחורף דומה לשירו של אריק אינשטיין "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר..." - גם בחורף עושים "את אותם הדברים - אבל לאט"!

ראשית נמליץ להימנע ככל הניתן מרכיבה בגשמים הראשונים - לפחות עד שיישטפו הכבישים מכל הלכלוך שהצטבר במהלך הקיץ (שמנים, אבק וכו'). זה נכון גם בחורף, כשיש הפוגות של מספר שבועות בגשמים. רכבו לאט (!) הדינאמיקה בכביש משתנה ברכיבה בחורף על כביש רטוב: אחיזת הצמיגים נמוכה יותר, הבלמים יעילים פחות, מרחקי הבלימה גדלים, יכולת התאוצה קטנה, הראות פחות טובה ועוד ועוד. לכן מומלץ (מאוד) לרכוב יותר לאט! חורף - ובטח כביש רטוב - אינם הזמן והמקום להפגין ביצועים ולעשות רושם על העוברים ושבים (או, במלים אחרות, זה לא הזמן לווילי או סטופי וכו').

  • חובה להגדיל (מאוד) את רזרבות הבטיחות: שמרו יותר מרחק (לפחות שלוש שניות), באופנועים ללא ABS השתמשו בתבונה בבלמים והימנעו מלהתנפל על הבלם הקדמי. באופנוע עם ABS, ניתן לבלום גם בעוצמה חזקה ללא חשש, אולם עדיין מרחק הבלימה יהיה ארוך יותר מאשר בכביש רטוב.
  • התמקמו חכם יותר בנתיב הנסיעה - ודאו כי הנהגים בכלי הרכב סביבכם מודעים לקיומכם. שמרו על ערנות גבוה מהרגיל והיו מוכנים לשינויים.

  • סגלו סגנון רכיבה חלק יותר ואלים פחות; יש לתכנן טוב ומוקדם יותר את פתיחות המצערת, את הבלימות ואת הפניות. תפעול גס יביא אתכם תוך זמן קצר לבדוק את איכות האספלט ועומק המים מקרוב.
  • הקפידו על כך שמשתמשים אחרים בכביש יוכלו לראות אתכם היטב: אור דולק, קסדה וביגוד בהיר עם מחזירי אור. למרות זאת, הניחו תמיד שנהגי המכוניות אינם רואים אתכם - ולכן לא יפעלו 'לטובתכם'.
  • התייחסו לכל שלולית בחשדנות (מתחת לכל שלולית נמצא בור), גם אם מדובר בכביש המוכר לכם היטב - צפו לסחף, לאבנים ולשאר מפגעים (אפילו כרישים…). שלוליות עמוקות עשויות לגרום לשינויי כיוון אם אתם מגיעים אליהן מהר מדי; השתדלו להתרחק מהתנועה סביבכם ככל האפשר בשעת חציית שלולית (זה לא נעים לחטוף שפריץ לפנים).
  • כשהגשם פוסק הרסס העולה מכביש רטוב פוגע בראות: אל תתקעו מאחורי מכוניות - ובטח שלא מאחורי אוטובוסים או משאיות. לבשו כפפות חורף שיבודדו מהקור ומהרטיבות ויאפשרו ניגוב יעיל של המשקף. הקפידו שהמשקף יהיה נקי ככל שניתן.
  • היזהרו בצמתים! האספלט לפעמים רווי שמן ולכלוך והסימונים על הכביש - ובראשם מעברי החצייה - חלקים מאוד. גם אחיזת הנעל/מגף נחותה, שימו לב כשאתם עוצרים על מעבר חצייה. עצרתם? ודאו שהרכבים שמגיעים מאחוריכם עצרו גם הם. צמתים הם תמיד מקור לפורענות, ובחורף ביתר שאת!
  • הכינו 'תוכנית גיבוי' לכל צרה שלא תבוא: תוכנית זו משתנה ללא הרף, כפי שהתוכנית המקורית שלכם (זו שעל פיה אתם רוכבים בשנייה הנוכחית) משתנה. כל פעולה שבחרתם לבצע (האטה, האצה, עקיפה, החלפת נתיב וכיו"ב) חייבת להיות מגובה על-ידי תוכנית חלופית, שתיכנס לתוקף בשבריר השנייה שבו התוכנית המקורית לא תוכל לצאת לפועל.