"זה לא נשמע כמו 4 בשורה ולא מרגיש כמו טווין. גם לא משהו ביניהם, אלא זן חדש ומרענן של מנוע שגורם לך להתחיל לבנות תחושות מאפס"
עזרא יצחק | צילום: טל זהר
זה היום השני שאני רוכב על אלף הסמ”קים הללו, ששותים את התערובת בצורה מאד מיוחדת שעוד אדבר עליה בהמשך. אתמול לא התחברתי פיקס לאופנוע אבל היום זה כבר נראה אחרת. אני יושב על רצף פניות בכביש הצפון הלוך וחזור שעה ארוכה. לדעתי זו הדרך היחידה לבדוק בכביש הציבורי את מערכת בקרת האחיזה שעבורה נדרש לרכב על הקצה. האקט של פתיחת מצערת חזק מדי קשה לעיכול ולא פשוט ליישום עבורי. זו לא הפעם ראשונה שאני נתקל במחסום הנפשי הזה, אבל זה העיקר כאן באופנוע הזה, השנה. אם אתם חרמנים על השורה התחתונה, אז הנה היא לפניכם: זה אופנוע מדהים. זה לא חדש ולא מהשנה. גם הדגם הקודם ואלו שלפניו היו מדהימים. השנה פשוט התווסף פיצ'ר חדש וימאהה עשו עוד וי בצ'ק-ליסט שאנחנו קוראים לו "מפרט טכני".
המרוץ הזה אף פעם לא יסתיים כנראה. פעם הייתה תחרות על מי עושה חזק יותר וקל יותר. הדילרים ברחבי העולם צריכים להחזיק סטוק של חלפים עבור כל שנתון של אותו דגם ספורטיבי כי כל שנה המרכיבים שונים במקצת גם אם טעם העוגה דומה למדי. "אם לא ישנו ויעדכנו – לא יקנו" - כך מנהלי השיווק מתרים במהנדסי מחלקת הפיתוח. אלו האחרונים צריכים להמציא את עצמם כל פעם מחדש או פשוט להעתיק את מה שעשו הקולגות בחברה ליד. לפעמים מדובר בשינוי זווית בארבע מילי-מעלות או שינוי הגאומטריה בעשירית המילימטר, אבל כל עוד יש מסע יחצ"ני גדול ועתיר תקציב מאחורי השינוי, קטן ככל שיהיה, שמבטיח – "אופנוע חדש מהיר, קל, ידידותי, חזק וספורטיבי מתמיד", אז כנראה יהיה מי שירוץ להחליף.
כיום כבר אין טעם לרוץ להוכיח למי יש מנוע גדול, או חלק, או חזק יותר. כולם חזקים מאד. אתם יודעים מה, הנה משפט שלא חשבתי שאומר על אופנוע ספורט – כל אופנועי הליטר ספורט חזקים מדי. אם אנסה לסמן את קו הזמן שבו לדעתי קרה השינוי, הוא יעבור בערך בנקודה בה נחצה קו ה-1:1 ביחס הספק-משקל. כוח המנוע כבר כמעט חסר משמעות בהתלבטות ברכישת כלי ליטר ספורטיבי.
גם בהתנהגות כולם מצטיינים. במשפחת הספורטיביים אין כיום ילדים "לא טובים" או כאלו שלא יודעים להתנהג. נכון שלכל אחד יש את האופי המיוחד לו, אבל כולם מוצלחים ומביאים לאבא ולאמא גאווה רבה. מחלקת השיווק, מצידה, טוענת שאופי זה נהדר, אבל חשוב מאוד שכל האחים גם יישרו קו מבחינה טכנולוגית, ואם לכוווולם יש אלקטרוניקה שיודעת למנוע צרות – אז גם לילד שלנו תהיה! וכך התווספה מערכת בקרת האחיזה. מהרגע שהגפרור היה דלוק באוויר, כל הקוצים כבר החלו לבעור מעצמם. וגם לבית ימאהה הגיעה מערכת ההגנה האלקטרונית החמה. ברוכה הבאה.
אתם רוצים את הנתונים היבשים? הנה הם – 7 מצבים יש למערכת של ימאהה – מכובה (כדי להגיע אליה האופנוע צריך להיות נייח) ועוד 6 מצבים שאפשר לעבור ביניהם ברכיבה. תוסיפו לחגיגה עוד 3 מצבי ניהול מנוע (שההבדלים ביניהם הם בתגובת מצערת בשליש התחתון של הסל"ד) ויש לכם כמה שבתות של רכיבה עד שתלמדו מה המצב העדיף עבורכם. במקום לשחק באייפון שחקו בכפתורים שעל הכידון. ימאהה לא מחדשים כאן כלום בהיבט של שיטת מדידת מהירות הגלגלים והאופן בו מרסנים את הכוח, אבל בהיותם האחרונים שנכנסו לתחום עד כה – יש לצפות שהם יציגו מערכת מעולה, ואחרי הרכיבה שלי אני יודע לספר לכם שהיא כזו. איך? ובכן, העניין המיידי והברור – לא התרסקתי איתו, וכפי שאפשר להבין מהפסקה הראשונה, אפילו כשניסיתי להתרסק. הדבר השני שעשוי להעיד על טיבה של מערכת בקרת אחיזה הוא הלינאריות בין מצביה השונים ולא פחות, הלינאריות של פעולת הריסון.
אם תרכבו זמן רב על מצב אחד, ותעברו למצב הבא – כמעט ולא תרגישו בהבדל. במילים אחרות, ההבדלים בין המצבים מחולקים מצוין. המעבר החד ביותר הוא כשעוברים ממצב הריסון הרביעי לחמישי והשישי. ההבדל המורגש אינו דווקא באופי ריסון החלקת הגלגל האחורי, כי אם במה שקורה מקדימה, בפרונט. חפירה בחומר הטכני מבהירה שזה המצב שבו המערכת מאפשרת ווילי. כלומר בשימוש באחת מארבע דרגות הריסון המחמירות יותר, האופנוע לא ירים גלגל. מעבר לכך – כל ירידה בדרגת הריסון מאפשרת לרוכב לעזוב את האזור הפסיכי מלכתחילה ולהתקרב, באופן לינארי ומדויק, לאזור המטורלל לחלוטין.
גם במצב בו הביטים ממהרים לתת פקודות ריסון הם יודעים לעשות זאת בטוב טעם. למעט חיתוך חזק מדי בהאצות חזקות מאד בהילוכים נמוכים, שאפשריות רק כשהאופנוע זקוף ולא על צידו, מערכת בקרת האחיזה של ימאהה עושה עבודה נפלאה. האלקטרוניקה הגיעה לבשלות ואפשר ליהנות ממנה גם באופנועים שנחשבים, בעולם נטול מיסים דרקוניים, לאופנועים של העם הפשוט. בזכות המערכת הזו מדובר בדגם שהוא ילד טוב יותר מקודמו.
אז הנה עשינו גם אנחנו "וי" על הביג-אישו של ספינת הדגל הספורטיבית, ועכשיו ברשותכם ניגע במה באמת מיוחד באופנוע הזה – המנוע. כן, כן, למרות כל מה שברברתי על כך שאין מה לחדש ושכולם אותו דבר אני חייב להחריג את ה"עוד אופנוע ספורט יפני" הזה. לא יודע אם שמתם לב, אבל עד כה לא הזכרתי בטקסט את הילד בשמו, בעיקר כי אין מה להציג אחרי שרואים את התמונה הראשונה בכתבה. ה-R1 הוא שחקן ותיק שכבר בעת הצגתו לעולם ב-1998 התנוסס מעליו דגל החדשנות והייחודיות. מספיק חצי מבט על אחד מחלקיו כדי לזהות שמדובר ב-R1, והעיצוב האופייני שלו מבדל אותו מיד משאר החבורה. אלא שכאמור, זה לא מה שבאמת מייחד את האופנוע הזה. גם לא מד צריכת הדלק ומד טמפרטורת הסביבה. ימאהה באופן בולט מתמחה בשטיקים הקטנים האלו לאורך ההיסטוריה: ה-YPVS, ה-EXUP, שלדת הדלתא, מנוע הג'נסיס, מונושוק באופנועי שטח ועוד. זהו יצרן שמעז לנסות ומעז לשנות ולחדש וכך גם ב-2009 התגאה בבריחה מהשטאנץ הקבוע של מנוע 4IL סטנדרטי והציג את המנוע 'המוזר'. כתבנו לכם כבר בעבר על מה המהומה אבל מה שחסר כדי להשלים את התמונה הטכנית היא התחושה. בשביל זה אנחנו פה.
כשיודעים שמדובר במנוע 4 צילינדר מצפים להרגשה המוכרת והנושנה של מנוע חלק מאד, חזק ולרוב לינארי למדי, שבעזרת הצנרת המתאימה מחולל סאונד שיש כאלו שעבורם הוא נחשב לצליל היפה בעולם. כשיודעים שמדובר על מנוע טווין, מצפים לתחושה מוכרת לא פחות. מנוע מגרגר ובשרני עם אופי שעשוי להיות שנוי במחלוקת ועם סאונד אופייני שאחרים יחשיבו דווקא אותו למשובח יותר.
והנה באים ימאהה וטורפים את הקלפים. זה לא נשמע כמו 4 בשורה ולא מרגיש כמו טווין. זה גם לא ממש משהו ביניהם אלא זן חדש ומרענן של מנוע. כזה שגורם לך להרים גבה בסקרנות ומאפשר לך להתחיל לבנות תחושות חדשות מאפס. בלי ציפיות. לא בטוח אם הוא טוב יותר פונקציונלית ממנועים אחרים, קשה למדוד את זה באופן מדעי, אבל הוא שונה ומיוחד, וזה כשלעצמו, בין אם אוהבים את המנוע הזה או לא, עשוי להיחשב לפלוס ענק בתוך יער של אופנועי ספורט יפניים עטויי פלסטיקה צבעונית.
זה לא חשוב על איזה אופנוע ספורט אתם רוכבים וזה לא משנה אם באופן עקרוני אתם אוהבים או לא את ה-R1 – את המנוע הזה אתם צריכים להרגיש. הוא שובר שגרה. זה מתבטא בתחושה שונה במצערת, ברטט עור התוף ובוויברציות הקטנות שהגוף אוסף מהחיישנים המפוזרים באבריו. זו חוויה אחרת. לא פחות טובה ואולי גם לא יותר טובה משאר החברים התותחים, אבל בהחלט שונה, וזה כיף לפגוש אופנוע כזה. הוא סיפק לי שעות של כיף במאות הקילומטרים שביליתי עליו למרות שהחיבור אליו לא היה מיידי. השילוב של אופנוע ברמתו של ה-R1 וכביש הצפון לא יכול להיכשל אף פעם, במיוחד כשברקע החרמון מושלג והשמש זורחת מעל. אי אפשר שלא ליהנות מרכיבה ספורטיבית טהורה שכזו. אפרופו כביש הצפון, אם מישהו מכם מוצא שם במקרה מצלמת וידאו שנתלשה מהאופנוע וכנראה עדיין שוכבת בצידי הדרך – שיחזיר אותה למערכת ואולי נוכל לצרף לכם את הווידאו שהיא צילמה וכל כך חסר לנו בכתבה. זה לא אופנוע לטייל איתו, בטח לא בזוג. לא לשם כך רוכשים אותו. זה אופנוע לשעתיים-שלוש של רכיבה שגורמת לרוכב להזיע בחליפה גם בחורף מקפיא. כל דבר אחר עושה עוול לאופנוע ולרוכב עליו.
ימאהה לקחו את ה-אופנוע שלהם צעד אחד נוסף קדימה והתיישרו על קו הזינוק. אפשר לומר שהם חיכו זמן רב מדי יחסית לאופוזיציה מהמזרח ומאירופה, ומגיעות להם עכשיו 10 שניות עיכוב בזינוק למרוץ על כך שמחלקת הפיתוח לא עמדה בקצב של הקרציות מהשיווק.
לנו חשוב מה שיש ופחות מה שהיה, ויש להם אופנוע מגניב. מהוקצע, מלהיב, מעולה, אבל יותר מהכל – מיוחד.