Smart Air של Dainese כרית האוויר החכמה שמשנה את חוקי המשחק בדו-גלגלי

כניסה לעידן חדש בבטיחות הרוכב

בכל בוקר, כשהוא עולה על אופנועו בדרך לעבודה, אורן מקפיד ללבוש מעל מעיל הרכיבה שלו אפוד שחור ודק למראה. ממבט ראשון האפוד הזה נראה כמו פריט לבוש רגיל, אך למעשה מדובר במערכת בטיחות מתקדמת – כרית אוויר חכמה שמוסתרת בתוכו. "בהתחלה זה הרגיש קצת מוזר," מספר אורן, רוכב ותיק שרוכב מדי יום כבר יותר מעשור, "היום אני לא יוצא מהבית בלעדיה. היא כבר חלק מהשגרה שלי על האופנוע." כריות אוויר לבישות כמו זו שאורן לובש מייצגות מהפכה בעולם אביזרי המיגון לרוכבי אופנועים, ומהוות שכבת הגנה נוספת שמצטרפת לקסדה, למיגוני הגוף ולציוד הרכיבה המסורתי. דמיינו החלקה פתאומית בכביש: בתוך שבריר שנייה, לפני שהרוכב פוגע בקרקע, כרית אוויר זעירה נפרשת סביב פלג גופו העליון ומרככת משמעותית את עצמת המכה. לפני שני עשורים זה אולי נשמע כמו מדע בדיוני, אך כיום – הודות לפיתוחים כמו מערכת Smart Air של Dainese – זוהי מציאות מצילת חיים עבור רוכבים רבים.

 

מהסקיצה הראשונה ועד למסלול המרוצים: היסטוריה של חדשנות

רעיון כרית האוויר לרוכבי אופנוע נולד אי שם באמצע שנות ה-90. לפי הסיפור, לינוו דיינזה (Lino Dainese), מייסד חברת Dainese, קיבל השראה בזמן חופשת צלילה בשנת 1994. הוא לבש וסט צלילה מתנפח ששימש לשליטה בציפה מתחת למים, והרגשת הביטחון שהעניק לו האפוד המנופח הובילה למחשבה: מדוע שלא ליצור "כרית אוויר" שתגן על רוכבי אופנוע?​

 

 

משם החלה דרך ארוכה של מחקר ופיתוח. במשך כ-12 שנים ניסו מהנדסי Dainese לפתח מערכת אינטליגנטית שתזהה תאונה ותנפח כרית מגן תוך אלפיות שנייה. הפריצה הגיעה בחורף 2006, כאשר במסלול המרוצים Adria באיטליה בוצע ניסוי ראשון במערכת אבטיפוס: פעלולן בחליפת עור ניסיונית עם מערכת אלקטרונית של כרית אוויר גרם לעצמו נפילה מבוקרת במהירות נמוכה​. תוך רגע הכרית התמלאה אוויר והגנה על פלג גופו העליון של הרוכב הנופל. זו הייתה ההפעלה הראשונה בהיסטוריה של כרית אוויר אלקטרונית לאופנוע – רגע מכונן שנועד לשנות את עולם הבטיחות ברכיבה​. פחות משנה לאחר מכן, בנובמבר 2007, נכנסה המערכת לראשונה לשימוש במרוץ רשמי: רוכב ה-MotoGP מרקו סימונצ'לי התרסק באימון בגרנד פרי בוולנסיה, וכרית האוויר בחליפתו הופעלה בהצלחה והגנה עליו​. תמונות מהמרוץ אף תיעדו התרסקות נוספת של רוכב 125cc, מיכאל רנסדר, שגם הוא ניצל מפציעה חמורה בזכות כרית האוויר שנפרסה בזמן​ משלב זה, האמון בטכנולוגיה הלך וגבר – רוכבים מקצועיים החלו לאמץ את החליפות המצוידות בכריות אוויר, ואלו הפכו בהדרגה כמעט לסטנדרט במרוצי כביש. בשנת 2018 הגיעה ההכרה הרשמית, כאשר התאחדות המרוצים העולמית הכריזה על כריות אוויר כציוד חובה לכל הרוכבים בכל קטגוריות אליפות העולם​. בתוך כעשור בלבד מהשקתן, כריות האוויר הפכו מאב-טיפוס ניסיוני למוצר מציל חיים ברמה הגבוהה ביותר של הספורט.

חשוב לציין שהרעיון של כרית אוויר לאופנוע לא התמקד רק בחליפות מרוץ. במקביל לעבודת הפיתוח של Dainese ואחרים על מערכות לבישות, גם יצרני אופנועים חשבו כיצד ניתן לרתום כריות אוויר להגנה על רוכבים. בשנת 2005 הכריזה הונדה על פיתוח מערכת כרית אוויר הראשונה שמותקנת באופנוע עצמו – במודל הטורינג המפורסם Gold Wing​ . מערכת זו, שיצאה לייצור ב-2006, כללה חיישני תאונה בחזית האופנוע ובקרה אלקטרונית שהייתה מנפחת כרית אוויר גדולה במקרים של התנגשות חזיתית קשה​.

הרעיון היה לבלום את הדף הרוכב קדימה ולהקטין את העוצמה שבה הוא מוטח אל הכידון או מוטס מהאופנוע בעת תאונה חזיתית. אולם, בעוד שמערכת כזו יכולה לסייע בעיקר בתרחישי התנגשות קדמיים ובהיאחזות הרוכב בכלי, היא לא נתנה מענה למצבים רבים אחרים (כמו החלקה בזווית, התנגשות צד וכדומה). לכן, הפתרון של כרית לבישה על גוף הרוכב הלך ותפס תאוצה ככיוון המבטיח יותר. אם הרוכב "לובש" את כרית האוויר שלו, היא תישאר עמו בכל סוג תאונה – בין אם הועף מהאופנוע, נמחץ תחתיו או החליק עם הכלי. חברות נוספות הצטרפו למרוץ הטכנולוגי: מותגים כאלפינסטארס (Alpinestars), Helite, ואחרות החלו לפתח אפודי כריות אוויר משלהם, בין אם במנגנוני הפעלה מכאניים (כגון כבל ניתוק המתלפף לאופנוע ונמשך בעת נפילה) ובין אם במערכות אלקטרוניות חכמות עצמאיות. באמצע העשור הקודם כבר ניתן היה לראות רוכבים חובבים בכבישים כשהם לובשים אפודים מתנפחים – טכנולוגיה שזלגה מעולם המסלול אל הכביש הציבורי.

להציל חיים בחצי מאית השנייה: איך עובדת הכרית החכמה?

כריות האוויר המודרניות לרוכבים הן פלא הנדסי של ממש. במקרה של ה-Smart Air מבית Dainese, מדובר באפוד לביש במראה צנוע שמתלבש מעל או מתחת למעיל הרכיבה הרגיל. בתוכו מסתתרת מערכת אלקטרונית אוטונומית: חיישני תאוצה וג'ירוסקופים (מדידי תאוצה זוויתית) מנטרים ללא הרף את תנועות הרוכב והאופנוע, ועיבוד הנתונים מתבצע על-ידי יחידת בקרה ממוחשבת. התוכנה המתקדמת – פרי ניתוח של אלפי נתוני תאונות אמיתיות ומבוימות – מזהה דפוסי תאונה בשברירי שנייה. ברגע שהיא מזהה מצב מסוכן (כגון החלקה חדה, התנגשות או האצה/האטה קיצונית ופתאומית שמאפיינת תאונה), היא שולחת פקודה מיידית למכלול הניפוח. פקודה זו מפעילה מחסנית גז דחוס (מעין מיכל עם חומר מנפח, לעיתים גז חנקן או CO2) שמשחררת גז בבת אחת אל תוך שקי האוויר המתוחכמים. כל התהליך – מזיהוי הארוע ועד ניפוח מלא של הכרית – מתרחש תוך כ-45 אלפיות השנייה בלבד​. לשם השוואה, זה מהיר פי ארבעה ממצמוץ עין אנושית ממוצעת​. למעשה, ברוב המקרים הכרית מתנפחת לחלוטין עוד לפני שהרוכב עצמו פוגע בקרקע או בכלי רכב אחר, וכך יוצרת מחסום בולם זעזועים בין הגוף לבין גורם הפגיעה.

אפוד ה-Smart Air של Dainese – וסט מגן דק וקל משקל למראה, המכיל בתוכו את טכנולוגיית כרית האוויר המתקדמת. ניתן ללבוש אותו מעל או מתחת למעיל רכיבה רגיל. מבנה האפוד בנוי ניילון עמיד (ripstop) עם פאנלים אלסטיים לצדי הגוף להתאמה ויכולת התרחבות בעת ניפוח. בחזית נראה כיס קטן ובחלק העליון נוריות LED לחיווי מצב המערכת.​

 

ה-Smart Air היא האבולוציה העדכנית ביותר של טכנולוגיית D-air מבית Dainese, אותה טכנולוגיה שפותחה כאמור עבור רוכבי המירוץ הבכירים בעולם. באפוד החכם הזה גלומות מספר התפתחויות חשובות לעומת הדגם הקודם (Dainese Smart Jacket): ראשית, המערכת פועלת באופן עצמאי לחלוטין – אין צורך בחיבור לכבל, לאופנוע עצמו או ביחידת GPS חיצונית. מספיק שהרוכב לובש וסוגר את האפוד, והוא חמוש במערכת בטיחות דרוכה. למעשה, חיבור כפתור הסגירה בחזית האפוד הוא שמפעיל ומנטרל אוטומטית את המערכת: כשהאפוד סגור – הוא דרוך; כשפותחים אותו – הוא עובר לנעילה בטוחה​. חידוש נוסף הוא עניין הרב-פעמיות: בניגוד למערכות ישנות יותר שבהן לאחר הפעלה אחת היה צורך בשליחת האפוד חזרה ליצרן להחלפת הכרית, דיינזה תכננה את ה-Smart Air כך שיוכל לתפקד בשלושה אירועי ניפוח נפרדים לפני שיידרש שיוף או החלפת חלקים עיקריים​. האפוד מצויד במחסנית גז הניתנת להחלפה עצמית על-ידי המשתמש, כך שאם כרית האוויר הופעלה (ונניח שנחלצתם מהתאונה ללא פגע), כל שעליכם לעשות הוא להחליף את המחסנית בחדשה, לוודא שהכרית הפנימית לא ניזוקה, ותוכלו לשוב לרכוב מוגנים. למעשה, השק הפנימי עצמו בנוי כך שיוכל לעמוד בשלושה ניפוחים מלאים לפני שיידרש להחליפו​ – מה שחוסך בעלויות ומגביר את אמון הרוכב להשתמש במערכת בכל עת, בידיעה שאפילו אם תפעל יש לו "עוד הזדמנויות" לפני תיקון גדול. גם עדכוני התוכנה הפנימית הפכו פשוטים יותר: המערכת תומכת בעדכוני קושחה אלחוטיים דרך אפליקציה ייעודית בסמארטפון, ללא צורך בחיבור פיזי למחשב כפי שנדרש בעבר​. בנוסף, משקל האפוד ירד לכ-1.5 ק"ג בלבד​ – קל משקל במונחי ציוד מיגון – ועיצובו דק וקומפקטי יותר כך שניתן ללבוש אותו מעל או מתחת לכל מעיל בקלות​ (כל עוד משאירים מעט מקום להתנפחות מתחת למעיל במקרה של לבישה פנימית). המיגון שהכרית מספקת עומד בתקן CE EN1621-4 לדרגת ההגנה הגבוהה ביותר: Level 2 הן בחזה והן בגב​. המשמעות היא שרמת ספיגת האנרגיה של הכרית במצב מנופח משתווה ואף עולה על זו של מיגוני גב וחזה קשיחים מהטובים בשוק. זאת בזכות טכנולוגיית מיקרו-סיבים ייחודית בתוך הכרית: סיבים זעירים פרוסים בין שתי דפנות שק האוויר ומבטיחים שעובי הכרית המנופחת יהיה אחיד (כ-5 ס"מ) על כל השטח, גם תחת לחץ חזק בנקודת פגיעה​. בכך הכרית יוצרת "מגן אחיד" קשה יחסית שעוטף את פלג הגוף העליון, במקום כדור אוויר מעוגל שעלול להתנפח בצורה לא אחידה. למעשה, בחברה מדמים את אפקט הכרית כמעין "מגן קשיח שנמצא שם רק כשצריך" – היא גמישה ובלתי מורגשת כשהיא ריקה, אך בעת תאונה הופכת לשריון פנימי מוקשח באמצעות לחץ האוויר​.

 

חשוב להבין שהמערכת מכוונת בעיקר להגנת פלג הגוף העליון – אזור פגיע במיוחד בתאונות אופנוע. דוחות תאונות רבים מעידים שפגיעות בחזה, בבטן ובגב עלולות להיות קטלניות (שברים בצלעות, פגיעות באיברים פנימיים, פגיעות בעמוד השדרה וכו'). כרית אוויר לבישה כמו ה-Smart Air מכסה בדיוק אזורים אלו: הכרית נפרסת על פני בית החזה מקדימה ועל חלק נרחב מעמוד השדרה והגב העליון מאחור. במוצרי מסלול דומים (כמו חליפות מירוץ עם מערכת D-air Racing) כיווננו את ההגנה גם לכתפיים ולעורף​ – שם שכיחים שברי עצם הבריח ופגיעות צוואר ברוכבי מסלול – אך באפודי הכביש הדגש הוא כאמור חזית וגב הרוכב​, שכן בתאונות כביש אופייניות אלו המקומות שסופגים את המכה הקשה (למשל בחבטה עם הכידון או בהתרסקות על הקרקע)​. ואכן, הניסיון מהשטח מלמד שהגנה טובה על אזורים אלו יכולה לעשות הבדל של שמיים וארץ.

ניסיון מהשטח: חוויית הרכיבה עם הכרית

איך מרגישה הרכיבה היום-יומית עם אפוד מתנפח שכזה? אורן, הרוכב שהזכרנו בפתיחה, מודה שבפעמים הראשונות ללבוש את ה-Smart Air הוא חשב כל הזמן על המנגנון הטמון בתוכו: "יש לך מין מודעות כזו לזה שאתה לבוש על 'כרית נפץ' קטנה", הוא צוחק, "אבל אחרי כמה רכיבות אתה מפסיק לחשוב על זה לגמרי." לדבריו, האפוד נוח וקל משקל עד כדי כך שהוא כמעט אינו מורגש על הגוף, ואחרי כמה דקות של רכיבה הוא שוכח שהוא לובש אותו. גם החום הישראלי לא מהווה בעיה מיוחדת: "דאגתי שבקיץ יהיה לי חם מדי, אבל האפוד בעצמו די נושם – הוא פתוח בצדדים, והלבישה מעל המעיל דווקא עוזרת כי הוא מקבל רוח ישירה" מסביר אורן. עם זאת, הוא מציין שצריך לוודא שהציוד שלו מתאים: "אם אני שם אותו מתחת למעיל – חשוב שהמעיל לא יהיה צמוד מדי, כי הכרית צריכה מקום להתנפח. לשמחתי המעיל שלי תוכנן למערכת כזו, אז יש קצת ספייר מקום." אכן, יצרנים ממליצים לוודא שלבוש ההגנה מעל הכרית אינו מהודק מדי, כדי שלא יגביל את פריסת האוויר בעת חירום​.

 

ומה לגבי התחזוקה? "בסוף כל רכיבה אני טוען את זה יחד עם הטלפון", אומר אורן ומתייחס לסוללת האפוד, שמספיקה לכ-12 שעות פעולה רציפות​. "לי זה מספיק לכמה ימי נסיעות, אז פעם ביומיים-שלושה זה נכנס לשקע טעינה בלילה. מתרגלים לזה מהר." אורן עוד לא חווה תאונה שבה הכרית הופעלה (וטפו-טפו, גם מקווה שלא לחוות), אך הוא מספר על חבר שכן החליק בשלולית שמן בכביש מהיר: "הכרית שלו (מדגם אחר) התנפחה מיד. הוא אמר שפשוט קם על הרגליים מיד אחרי הנפילה, אפילו לא האמין כמה זה הציל אותו. האופנוע היה חבוט לגמרי והוא בקושי עם שריטה." עדויות כאלה הולכות ומצטברות בקהילת הרוכבים, על רוכבים שהיו מעורבים בתאונות קשות וחמקו מפציעות חמורות בזכות כריות האוויר האישיות שלהם. בסופו של דבר, כפי שנוהגים לומר בתחום: "כרית האוויר הכי טובה היא זו שאתה לובש ברגע התאונה" – כלומר, האתגר הוא שרוכבים באמת ילבשו את האפוד בכל רכיבה, ולא ישאירו אותו בארון. במקרה של ה-Smart Air, אורן מספר שהנוחות והקומפקטיות שלו גורמות לכך שהוא לוקח אותו איתו בכל נסיעה, אפילו קצרה: "הוא פשוט מתגלגל ומתקפל לאחורי האופנוע כשאני חונה. אין לי תירוץ להשאיר אותו בבית." גם מביקורות רוכבים ברחבי העולם עולה תמונה דומה – ברגע שהרוכב מתרגל ללבוש את האפוד כחלק מהשגרה, הוא מרגיש "ערום" בלעדיו ונמנע מלעלות על האופנוע ללא ההגנה הנוספת הזו​.

 

רוכב עירוני עוטה את אפוד ה-Smart Air מעל המעיל הרכיבה שלו בדרכו לעוד יום נסיעה. קלות המשקל והגמישות של האפוד מאפשרות לשלבו בקלות במלתחת הרכיבה, והרוכבים מדווחים כי לאחר זמן קצר הוא הופך לחלק בלתי נפרד מהציוד הקבוע – ממש כמו חבישת קסדה. הסוללה הפנימית מספקת עד 12 שעות רכיבה רציפה לפני טעינה נוספת​, כך שבדרך כלל די בטעינה אחת לכל מספר ימי שימוש.

ומה לגבי הפעלה לא רצויה או תקלות? אורן מספר שבתחילת הדרך חשש: "היה לי פחד שאולי אם אני קופץ מהמדרכה חזק או נופל לא נכון – זה יתנפח לי סתם. אבל זה לא קרה אף פעם." מערכות כמו ה-Smart Air מתוכנתות כך שיהיו סלחניות לתנאי דרך קשים וידעו לסנן "רעש" – כלומר, לא כל מכה או קפיצה תפעיל מיד את המנגנון. רק כשדפוס תנועות החיישנים מתאים באמת לתאונה (למשל שילוב של הטיה חדה ואיבוד מהיר של מהירות שמאפיין החלקה, או האצה פתאומית מאוד של הגוף שמתרחשת בהתנגשות) – רק אז תתרחש הפעלה. "זה קרה לי כבר כמה פעמים ששכחתי לכבות את האפוד בסוף רכיבה, זרקתי אותו על הספה באוטו-פיילוט, והוא נפל לרצפה – למזלי לא התנפח", צוחק אורן. ואכן, מבחני מעבדה ותקנים דורשים מהמערכות הללו לא לפעול כשאין צורך, כדי למנוע סיכוני שווא. עד כה לא דווח על שיעור גבוה של הפעלות שגויות במערכות מבוססות חיישנים, והאמון של הרוכבים גדל עם כל ק"מ מצטבר.

בשוק גובר של מתחרים: כיצד מתמודד ה-Smart Air?

כאמור, Dainese אינה השחקנית היחידה בזירה. בשנים האחרונות צצו מספר פתרונות מתחרים לכריות אוויר לבישות, מה שמסמן טרנד מבורך של אימוץ הטכנולוגיה בענף. המתחרה הבולטת היא ללא ספק חברת Alpinestars האיטלקית, שפיתחה את מערכת Tech-Air. אלפינסטארס הציגה גם היא קו מוצרים דומה של אפודים ומעילים עם כריות אוויר אלקטרוניות, החל מדגמי מסלול עבור רוכבי MotoGP (כדוגמת Tech-Air Race) ועד אפודים לכביש בדומה ל-Smart Air (כגון Tech-Air 5 ו-Tech-Air 3). המערכות של שתי החברות דומות בעיקרון הפעולה – חיישנים, אלגוריתמים וניפוח מהיר – אך נבדלות בכמה פרטים: למשל, חלק ממערכות Alpinestars מציעות כיסוי מעט רחב יותר לכתפיים ולאזור הצלעות, בעוד ה-Smart Air מצטיין בכיסוי חזית בית החזה באופן מלא יותר​.

 

גם הגישה לשירות שונה מעט – בעבר חלק ממערכות המתחרים דרשו שליחה למעבדה לאחר כל הפעלה, בעוד ב-Smart Air, כאמור, המשתמש יכול לתחזק ולהחליף מחסנית גז בעצמו עד שלוש פעמים. יצרן נוסף, הצרפתי In&Motion, מספק מערכת כרית אוויר אלקטרונית לחברות ציוד שונות (כמו Klim, Furygan, Held ואחרות), והגישה שלו מבוססת על מנוי תוכנה חודשי עבור שירות האלגוריתם – מודל שונה במקצת שמוזיל את עלות הקנייה אך מוסיף עלות לאורך השימוש. גם מערכות מכאניות ותיקות יותר, כמו אפודי היילייט (Helite) למיניהם, עדיין בנמצא: אלו פועלות באמצעות כבל המחובר לאופנוע שניתק בעת נפילה וגורר שחרור מחסנית CO2 המנפחת את הכרית. היתרון שלהן הוא בפשטות ובמחיר, אך הן מוגבלות בכך שהכרית תיפתח רק אם הרוכב ניתק מהאופנוע פיזית (מה שלא תמיד קורה, למשל בהחלקה איטית בלי שהרוכב נזרק מהכלי). כך או כך, לרוכב כיום יש היצע גדל והולך של אפשרויות. בתוך הנוף התחרותי הזה, ה-Smart Air ממוצב גבוה מאוד: בביקורות עצמאיות הוא זוכה לציונים על שימושיות ומחיר תחרותי. למעשה, עם השקתו נמצא כי מחירו הרשמי הופך אותו לאחד האפודים האלקטרוניים המשתלמים ביותר ביחס עלות-תועלת לאורך חיי המוצר​. זאת הודות למדיניות שירות של Dainese הכוללת, למשל, בדיקות מערכת תקופתיות ללא עלות כל 3 שנים, ומחירי מחסניות סבירים – מה שמקטין את ההוצאה הכוללת על פני שימוש של מספר שנים​. עבור רוכב היום-יום, עלות הייתה חסם משמעותי באימוץ טכנולוגיית כריות האוויר, והעובדה שכעת ישנן אופציות נגישות יותר כלכלית עשויה לתרום להרחבת היקף השימוש.

מה אומרים המחקרים והמומחים על הבטיחות?

כל חידוש בטיחותי מעורר את השאלה הקריטית: האם זה באמת מציל חיים? במקרה של כריות אוויר לרוכבים, ההיגיון הברור הוא שהוספת שכבת ריפוד מתנפחת בעת תאונה יכולה להפחית את חומרת הפגיעה, במיוחד באזורים חיוניים. מחקרים ראשוניים ובדיקות ריסוק מבוקרות מצביעים על ירידה ניכרת ברמת הפציעות עם שימוש בכריות אוויר. כך למשל, בניתוחי תאונות שנערכו במסגרת כנסי בטיחות בינלאומיים נמצא שציוד מתנפח יכול להפחית עד כ-60% מהפגיעות בחזה ובבטן הרוכב, וכן להפחית כ-40% מהפגיעות ברגליים​. מקרים שבהם ללא כרית אוויר היו נגרמות בוודאות פציעות קשות (כגון שברים מרובים או טראומות לעמוד השדרה) הסתיימו בפציעות קלות בלבד כאשר הרוכב היה מצויד באפוד מתנפח – לעיתים חבלות שטחיות או שריטות במקום שברים מסכני חיים. גם מעבדת המחקר של Dainese (D-Tec) פרסמה נתונים ממבחנים פנימיים המראים כי הכרית האלקטרונית שלהם יכולה לספוג אנרגיית פגיעה טוב יותר ממיגונים קשיחים מסורתיים, תוך שילוב כוחות עם המיגון הרגיל ליצירת מערכת "הגנה מכף רגל ועד ראש" לרוכב​. במילים אחרות, במקום שרק הקסדה ומיגני הפלסטיק יספגו את הכוחות, כרית האוויר מוסיפה בולם זעזועים גדול ויעיל שמפחית מהעומס על חלקי הגוף. רופאים בתחום הטראומה אף מציינים שבפגיעות בהן לרוכב יש הגנה נרחבת על בית החזה, קטנים משמעותית הסיכויים לנזק קטלני לריאות וללב – שהם בין הפגיעות המסוכנות ביותר בתאונות אופנוע. חברות הביטוח ומחקרי התחבורה עדיין אוספים נתונים ארוכי טווח על השפעת אימוץ כריות האוויר בכבישים הציבוריים, אך המגמה ברורה: בכל פעם שהטכנולוגיה הזו "נכנסת לפעולה" באירוע אמיתי, התוצאות מעידות על צמצום דרמטי בחומרת הפגיעה ברוכב.

גם המומחים בענף מסכימים שהגענו לנקודת מפנה. "היום אפשר לומר שכרית אוויר לרוכב היא פריט בטיחותי משמעותי כמעט כמו קסדה," אומר לנו יובל כץ, מדריך רכיבה מתקדמת ובוחן תאונות. כץ מסביר שבמשך שנים, רוכבים הסתמכו בעיקר על הגנה פסיבית – קסדה, מעיל עם מגינים, מגפי רכיבה – כל מה שיכול לבלום חלק מהמכה. "אבל אף אחד מהמיגונים האלה לא יוצר כרית רכה שבאמת בולמת את האנרגיה," הוא מדגיש. "קסדה מצילה ראש, נכון, אבל מה עם בית החזה? עם הגב? כאן בדיוק נכנסות הכריות לתמונה." לדבריו, יתכן שבעתיד לא רחוק נראה דרישות לרוכבים לחבוש גם כרית אוויר, לפחות ברכיבות ספורטיביות או בהדרכות. "לפני 20 שנה כמעט ולא ראית כריות אוויר אפילו במרוצים. היום, כל רוכב ב-MotoGP מחויב בזה כסטנדרט​, וזה פשוט הציל קריירות ואף חיים של רוכבים שם. הטכנולוגיה הוכיחה את עצמה, ועכשיו היא חלחלה לכביש הציבורי – אין סיבה שלא ננצל אותה." גם בחברת Dainese עצמם מצביעים על כך שהטכנולוגיה עברה בגרות: "דיינזה המציאה את כרית האוויר לאופנוע לפני יותר מ-20 שנה, והיום אותה חדשנות בשלה זמינה לרוכב היומיום" נאמר בהשקת המוצר החדש​. במילים אחרות, מה שהיה פעם נחלת מקצועני המסלול בלבד הפך לזמין להמונים. וההמונים, כך נראה, מתחילים לאמץ: יותר חנויות מציעות אפודים מתנפחים במגוון דגמים, יצרני אופנועים מדגימים את היתרונות, וקהילת הרוכבים מדברת על זה בהתלהבות הולכת וגוברת.

משני משחק בבטיחות הדו-גלגלי

בסופו של דבר, כריות האוויר הלבישות מייצגות קפיצת מדרגה בהגנת הרוכב – בדומה לאופן שבו חגורות הבטיחות וכריות האוויר שינו את עולם הרכב הפרטי בעשורים הקודמים. אם בעבר רוכב אופנוע נותר חשוף לגורלו ברגע התאונה, הרי שכיום הוא יכול להיות עטוף בתוך "כרית מגן" מתוחכמת בעת מפגש בלתי נמנע עם האספלט. תחושת הביטחון שרוכבים מתארים אינה רק פסיכולוגית; היא מבוססת על ראיות בשטח לכך שהטכנולוגיה הזו מצמצמת פציעות ומצילה חיים. כמובן, אין קסם או הגנה מוחלטת – רוכבים עדיין עלולים להיפגע קשה בתאונות חמורות במיוחד, וכרית אוויר אינה תחליף לרכיבה זהירה ואחראית. אולם, כמו שכל נהג רכב מודרני מצפה שהכרית במכונית תיפתח ותגן עליו בעת התנגשות, כך אולי יום אחד יהיה הדבר המובן מאליו גם עבור רוכבי דו-גלגלי. בשטח כבר אפשר לראות את ניצני השינוי: בעוד ועוד קבוצות רכיבה וארגוני אופנוענים ממליצים לחבריהם להשקיע באפוד מתנפח, ומדריכי רכיבה שמים דגש על הנושא בהדרכות בטיחות. הטכנולוגיה ממשיכה להשתפר ולהתעדכן – בין אם בחיישנים רגישים ומדויקים יותר, בזמן תגובה עוד יותר מהיר, או בהקטנת המשקל והעלות של המערכות – וכתוצאה מכך הסקפטיות מפנה מקום לסקרנות ואימוץ. עבור אורן, רוכב הקטנוע היומיומי שלנו, זה כבר ברור: "אני מרגיש שזה נותן לי עוד צ'אנס. הלוואי ויותר רוכבים יאמצו את זה, כי כל אחד מגיע בסוף לרגע הזה שאתה אומר 'לא ייאמן שיצאתי מזה ככה'. עד שלא רוכבים עם זה, לא מבינים את הערך." כשכריות האוויר נכנסות למיינסטרים של עולם האופנועים, נותר לקוות שרוכבים רבים יותר ייהנו מרמת הבטיחות המשודרגת הזו. השינוי אולי התחיל כגימיק הייטקיסטי, אבל כעת הוא מוכיח את עצמו כגורם משנה משחק של ממש בבטיחות הרכיבה – כזה שייתכן ויום אחד נסתכל לאחור ולא נבין איך רכבנו בלעדיו.